החלטה בתיק ת"א 40783-04-10

1.         לאחר שהצדדים סיימו להביא את ראיותיהם, הודיע בית המשפט לצדדים כי חוכך הוא בדעתו לפנות למומחה מטעם בית המשפט - פרופ' א. אופיר על מנת לשוב ולבדוק את התובע לשם חיווי דעה אם נותרה אצל התובע תופעת ה"פטוזיס" (Ptosis- צניחת עפעפיים), וככל שיימצא כי אכן נותרה, יקבע המומחה את הנכות שמקנה תופעה זו. אפשרתי לצדדים לטעון טענותיהם בעניין זה, וגם לעניין אפשרות מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

2.         ב"כ התובע התנגדה להפנות את התובע למומחה מטעם בית המשפט מחשש, שמא "ננעל" המומחה ולא יוכל לחזור בו מעדותו בפני בית המשפט, לפיה הוא הסתכל על התובע ולא ראה כי קיימת אצלו "פטוזיס", ועל כן לא מצא לנכון לבדוק אותו בדיקה מעמיקה. מאידך, מסכים ב"כ הנתבעות לאפשרות הפניית התובע לבדיקה נוספת אצל המומחה מטעם בית המשפט.

3.         בטרם אכריע בטענות הצדדים, נקדים, בקצירת האומר, מספר מילים על טענות הצדדים ועל ההתפתחות בתיק, המשונה, יש לומר, אשר הביאה אותנו לבחון אפשרות הפניית התובע לבדיקה נוספת.

4.         התובע עבד בשירות הנתבעת מס' 1 ונפגע בתאונת עבודה בעינו כאשר, לטענתו, ניתז חומר כימי לפניו מצינור במקום עבודתו, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף בעין שמאל. לתביעתו צירף התובע חוות דעת רפואית מטעם ד"ר בוריס פיריאטינסקי אשר קבע, כי לתובע נותרה נכות בשיעור 13% המורכבת מן ההגבלות שלהלן: 10 % ירידה בחדות הראיה, לפי סעיף 52 (א) (1)(ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956 (להלן: " התקנות") (ירידה בחדות הראיה); 1% עכירות בקרנית, לפי סעיף 61 (א) לתוספת; 1% בגין "פטוזיס", לפי סעיף 55 (א)(1) לתוספת; ו- 1 % לפי סעיף 65(א) לתוספת.

5.         בכתב ההגנה, כפרו הנתבעות בטענות התובע וכפרו בנכותו הנטענת. בחוות דעת אשר הוגשה מטעם הנתבעות, אשר ערכה פרופ' ארנה גייר, קבעה היא, כי הינה מסכימה לכך שישנה צניחת עפעף (פטוזיס) אולם מדובר בצניחה קלה מאד, ועל כן אף היא מעניקה לתובע נכות בשיעור 1% בגין "פטוזיס".

6.         בית המשפט מינה מומחה מטעמו, פרופ' א. אופיר, אשר קבע,  כי לתובע נותרה נכות בשיעור 3% "עקב חוסר חלקי וקל ביציבות משטח הדמעות", כאשר פרופ' אופיר מציין, כי צניחת העפעף העליון- פטוזיס- "מזערית אם בכלל וחסרת משמעות".

7.         אלא שבמהלך חקירת המומחית מטעם הנתבעות אירעה התפתחות בלתי צפויה; פרופ' גייר העידה, כי לצורך בדיקת הטענה לגבי צניחת עפעף, היא בדקה את המרחק בין העפעף לבין רפלקס האור (באישון) ומצאה, כי קיים הפרש בין גובה העפעף בשתי העיניים, אשר מקנה נכות בשיעור 10%, עפ"י התקנות.

8.         אף פרופ' אופיר נחקר על חוות דעתו, ובשאלות שהפנתה ב"כ התובע אליו לגבי "פטוזיס", השיב הוא כי הוא לא מצא את התופעה אצל התובע, אלא שכאשר נשאל כיצד הוא ביצע את הבדיקה, השיב הוא (בעמוד 22 ו- 23 לפרוטוקול):

"ת. אם אני רואה שיש רבע חשד אני מודד את המרחק בין שתי העיניים וכנראה שלא היה לי שום חשד, כי אם עפעף צונח יכולתי לזהות זאת ישר. גם האחרים לא התייחסו לכך.

ת. לפי תשובתך אני מבינה מאחר ואתה האחרון שבדקת את התובע ומצאת שגם המומחה מטעם התובע עצמו כתב פוטוזיס 1% וגם ד"ר גייר כתבה פוטוזיס חלקי והסתכלת באופן כללי על התובע.

.

ת. אם היה לי רבע חשד, הייתי בודק. הסתכלתי ולא היתה בעיה. גם ה- 1% לעומת 10%. בפטוזיס זה 2-3 מ' צניחה של עפעף וזה כבר פטוזיס. וזה מקנה 10%. גם מי שנתן נתן 1% אז מדובר ב- 10% מאותם 2 מ"מ ולכן זה מאוד מינימלי ".

9.         משמעות האמור לעיל היא- שפרופ' אופיר לא ביצע בדיקה מעמיקה לגילוי "פטוזיס", והוא נסמך על בדיקה חזותית שלא העלתה חשד לקיומו של "פטוזיס".

10.        בעקבות המצב שנוצר, לא הסתרתי את התלבטותי ואת אי הנחת ממה שעולה מחקירת המומחים; המומחה מטעם התובע מעניק לתובע נכות בשיעור 1% בגין "פטוזיס", מנגד - המומחית מטעם הנתבעות מעניקה לתובע נכות בשיעור 10% בגין "פטוזיס",  ואילו המומחה מעטם בית המשפט מודה, כי הוא "התרשם", שאין "פטוזיס" ועל כן לא ביצע בדיקה מעמיקה ומקיפה. בשאלת "הפטוזיס", התמונה הרפואית לא היתה ברורה כלל והמומחה מטעם בית המשפט לא סייע לבית המשפט בשאלה זו. ודוק, מדובר בתופעה, שבה צונח העפעף העליון ומכסה חלק מהאישון, ובכך הוא "מסתיר את שדה הראיה". פטוזיס יכול להיות כבד ויכול להיות קל, הכל כפי מידת הצניחה של העפעף. כפי שהסבירה פרופ' גייר בחקירתה (בעמוד 14 שורות 13 ואילך); נכות עקב "פטוזיס" נקבעת עפ"י המרחק בין העפעף לבין רפלקס האור או עפ"י ההפרש בין גובה העפעף בשתי העניים (ובגין כך העניקה ד"ר גייר נכות בשיעור 10%), כפי שקובע סעיף  55(א) לתוספת שבתקנות.

11.        הוריתי על המשך שמיעת הראיות ובתום הבאת הראיות, אפשרתי לצדדים, כאמור, לטעון בשאלה זו.

12.        שמעתי טענות הצדדים ובאתי למסקנה, כי בנסיבות העניין, ראוי להשיב את השאלה לפתחו של פרופ' אופיר ולהלן הנמקתי.

13.        תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי להורות למומחה רפואי לבדוק בדיקה נוספת מי שטעון בדיקה לפי סימן זה ולהגיש חוות דעת נוספת; כן הוא רשאי להורות לבעל דין שיעמיד מי שטעון בדיקה כאמור לבדיקה נוספת בידי מומחה רפואי אחר ".

14.        הגם שבית המשפט רשאי למנות מומחה נוסף, הדבר ייעשה רק כאשר בית המשפט מאבד את אמונו במומחה שמינה או בנסיבות אחרות, מקום שבית המשפט אינו יכול לסמוך יותר על חוות דעתו של המומחה שמינה.

15.        טוענת ב"כ התובע, כי אין לסמוך יותר על המומחה מטעם בית המשפט, באשר מחוות דעתו ומעדותו לפני בית המשפט ניכר כי "ננעל", וקיים חשש שבשל יוקרתו המקצועית לא ישנה את דעתו, שכן הוא מודה כי התרשם כי אין "פטוזיס" והוא אף לא טרח לבדוק את התובע כדי לברר אם אכן קיים פטוזיס.